הנס של שזר

אֲנִי וַחֲתָנִי וְרַעֲיָתְךָ הָעֲדִינָה רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' עִמְּךָ נוֹרָאוֹת, וְנָתַן לְךָ לֵב חָדָשׁ וְחַיִּים חֲדָשִׁים בְּדֶרֶךְ נֵס וָפֶלֶא בְּכֹחַ וּזְכוּת הַנַּחַל נוֹבֵעַ, בְּעֵת שֶׁהָיִיתָ בְּבֵית חוֹלִים וְכָל הַפְּרוֹפֶסוֹרִים אָמְרוּ נוֹאָשׁ חַס וְשָׁלוֹם, וּמְאֹד נִשְׁבַּר לִבִּי בְּקִרְבִּי מֵרֹב צַעַר, וְאָז שָׁלַחְתִּי מִכְתָּב לִכְבוֹדוֹ וְהִזְכַּרְתִּי שָׁם בְּתוֹךְ בִּרְכָתִי וּתְפִלָּתִי זְכוּת רַבֵּנוּ הַנּוֹרָא נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן. וְאַחֲרֵי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת מִכְתָּבִי יָצָאתָ מִבֵּית הַחוֹלִים הַבַּיְתָה בְּלִי רְשׁוּת הָרוֹפְאִים וְנֶגֶד דַּעְתָּם, כִּי אָמְרוּ שֶׁזֶּהוּ סַכָּנָה גְּדוֹלָה, וַה' בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל נָתַן לְךָ רְפוּאָה מִן הַשָּׁמַיִם בְּבֵיתְךָ. כֵּן יוֹסִיף ה' חַסְדּוֹ עָלֶיךָ תָּמִיד וְיִתֵּן לְךָ כֹּחַ וּבְרִיאוּת וְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים וְשָׁלוֹם.

תחית המתים

בָּרוּךְ מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, אֲסַפֵּר לְךָ בְּקִצּוּר הַנֵּס הַנִּפְלָא שֶׁעָשָׂה ה' עִמָּדִי בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל. לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם חָלְתָה אִשְׁתִּי חֹלִי גָּדוֹל לֹא יְשֹׁעַר וּמַחֲלָתָהּ גָּבְרָה מְאֹד מִיּוֹם לְיוֹם, וְהָרוֹפֵא הַגָּדוֹל אָמַר שֶׁמַּצָּבָהּ קָשֶׁה מְאֹד וְהִיא זְקוּקָה לְבֵית חוֹלִים תֵּכֶף וּמִיָּד. וְלָקַחְנוּ אוֹתָהּ לְבֵית חוֹלִים הֲדַסָּה, וְהָרוֹפְאִים אָמְרוּ נוֹאָשׁ כִּי אֵין שׁוּם תִּקְוָה לְחַיֶּיהָ, כִּי הָיְתָה גּוֹסֶסֶת בְּלִי שׁוּם הֶרְגֵּשׁ וְחוּשִׁים כְּלָל, וְהוֹדַעְנוּ לְכָל הַיְלָדִים וְהַקְּרוֹבִים שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִהְיוּ עַל-יָד מִטָּתָהּ, וְכֻלָּנוּ בָּכִינוּ וְזָלְגוּ עֵינֵינוּ דְּמָעוֹת רוֹתְחוֹת בְּלִי הֲפוּגוֹת. אוּלָם בְּכָל זֹאת אָנֹכִי הִתְגַּבַּרְתִּי בְּמַחֲשָׁבָה חֲזָקָה בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בַּה' שֶׁאֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, וַאֲפִלּוּ עַכְשָׁו בְּמַצָּב כָּזֶה יָכוֹל ה' יִתְבָּרַךְ לְהַחֲיוֹתָהּ וּלְרַפְּאוֹתָהּ, וְהִתְחַזַּקְתִּי מְאֹד בִּתְפִלָּה וּתְשׁוּבָה עַל-יָד מִטָּתָהּ כִּמְעַט כָּל יוֹם שִׁשִּׁי. וּבְלֵיל שַׁבָּת קֹדֶשׁ נִתְעוֹרְרָה וּפָתְחָה עֵינֶיהָ קְצָת וּמֵאָז הִתְחִיל אֵיזֶה שִׁנּוּי לְטוֹבָה וּלְאַט לְאַט הִשְׁתַּפֵּר מַצָּבָהּ קְצָת, אַךְ עֲדַיִן הָיְתָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה עַד יוֹם חֲמִישִׁי שֶׁעָבַר, וְעַכְשָׁו מַצָּבָהּ הוֹלֵךְ וְטוֹב מִיּוֹם אֶל יוֹם, וְהָרוֹפְאִים אוֹמְרִים נֵס גָּדוֹל הָיָה

 כָּאן לְמַעְלָה מִגֶּדֶר הַטֶּבַע.

(אבי הנחל)

יש נחש ונמלה בתוך פיה

יש נחש ונמלה בתוך פיה, וזאת הנמלה אין לה ניחא בודאי מחמת שהיא בתוך פיה של נחש. והנחש פעמים הולך ופעמים מעופף, והחלוק שבין הליכה לעפיפה, כי בעפיפה יוכל לעוף ולפרח ברגע הרבה, אבל בהליכה הוא הולך מעט מעט, כדרך ההולך שהוא תנועה כבדה. ובכל הדבורים רעים שמדברין, ובפרט כשהם נוגעים על הצדיק הגדול, באלו הדבורים הם עושים כנפים להנחש שיוכל לעופף. 

והנחש הם אלו החכמים להרע החוקרים פילוסופיא ואפיקורסות, והם בחינת הנחש, בחינת "והנחש היה ערם מכל חיות השדה", ועל-ידי דבורים רעים עושים כנפים להחכמים, אלו שהם בחינות הנחש שיוכלו לעוף ולפרח, הינו שמעופפת ומתפשטת חכמתם ואפיקורסות שלהם בעולם, ומזיק מאד להעולם. וגם בחכמתם וחקירותם בעצמם הם מעופפים כמו מי שיש לו שכל מעופף, הינו ששכלם מעופף במהירות ונפתח להם חכמתם מאד. 

אבל אם אין להנחש כנפים, הינו שאין להם דבורים רעים כנ"ל אזי אין להנחש רק בחינת הליכה, הינו שאין להחכמים להרע הנ"ל רק מה שחוקרים בינם לבין עצמן, ואינם מעופפים בעולם, הינו שאין מתפשט ומעופף חכמתם בעולם ואינם יכולים להזיק להעולם, רק למי שסמוך אליהם כגון תלמידיהם וחבריהם, אבל ברחוק מהם אינם יכולים להזיק, כמו ההולך שהולך רק מעט ואינו יכול למהר למרחוק כמו המעופף. וגם בינם לבין עצמן אין שכלם מעופף, הינו שאין נפתח להם החכמה כל-כך, ואינם מעופפים ומהירים בחכמות שלהם, רק חוקרים בחכמתם מעט מעט כמו ההולך, וגם מה שמזיקים לאחרים בחכמתם הוא רק בבחינת הליכה, שאינו מעופף ונכנס בעמק לתוך המח והלב. 

אבל כשיש להם חס ושלום כנפים מדבורים רעים כנ"ל אזי שכלם מעופף, וגם מזיק למרחוק כמו המעופף, שמעופף בשעה אחת למרחוק, וגם שמעופף חכמתם המשבשת ונכנס ונדבק בהמח והלב בעמק גדול מאד.

והנמלה המונח בתוך פי הנחש, הוא בחינת חכם הדור, שהוא חכם הישר והצדיק ובעל מדות טובות. כי החכם הוא בחינת נמלה כמו שכתוב "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם", כי זה החכם מלמד דעת ודרכי ה' אל העם.

כשאלו החכמים נכנסים בחקירתם לחקר באלו החכמות אז יש להחכם צער גדול מאד, ויש לו תמיד מלחמה גדולה עמהם, הינו עם בחינת הנחש הנ"ל. ובין כשהנחש הולך ובין כשהוא מעופף יש לו צער גדול ומלחמה גדולה, רק שבודאי בעת העפיפה צערו גדול יותר מאד, ואין לו שום ניחא בין כשהוא הולך בין כשהוא מעופף. 

רק שיש ממצע בין ההליכה ובין העפיפה, והוא בעת שפוסק העפיפה ומוריד עצמו מן העפיפה ממעלה למטה, כדרך המעופף בעת שרוצה לשלשל ולהוריד עצמו למטה, ואזי יש להנמלה הנ"ל ניחא, כי אזי אינו הולך ואינו מעופף, הינו כי יש כמה עתים שהחכמים נחים ואינם חוקרים, כגון בעת שנה ואכילה, ואז יש ניחא להחכם שהוא בחינת הנמלה שבתוך פיה.

הצדיק הגדול שהוא בחינת משה, הוא צריך דוקא לעין בדברי האפיקורסות אלו, כי על-ידי עיונו שמעין שם הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו  בתוך האפיקורסות.

(אבי הנחל)

יוצא מן הדעת?

הצדיק ר' יצחק איזיק, גם הוא היה מאנשי המגיד הנ"ל, והיה עוסק במשא ומתן, בעסק חילוף מטבע, ובבואו לרבנו זצ"ל, הלהיב את לבבו לעבודת ה' כלבת אש ממש, וציוה עליו הנהגות מיוחדות כפי שורש נשמתו. והנהגה אחת ציוה עליו שהייתה כבדה וקשה מכלם: היינו, שנה תמימה לא ידבר עם שום אדם אפלו תיבה אחת. ואחר-כך נסע לביתו ומיד בבואו לביתו הפריש את עצמו מעסקי העולם הזה לגמרי ולא דיבר עם שום אדם כאשר ציוה עליו, ומקומו ועד שוכבו לא משו שפתיו מתורה ותפילה.

ומיד נתעורר עליו מריבות ורדיפות גדולות מאוד, מכל משפחתו ובפרט מחותנו ואשתו, והרבו לדבר ולבטא כנגדו בבטויים כמדקרות חרב ממש, וכינו אותו בשם 'יוצא מהדעת', ועוד כיוצא בכינויים כאלה.

ורבנו ז"ל הביט ברוח קדשו את גודל מרירות לבבו מדבריהם הרעים ונתיירא מאוד שלא יפול מעבודתו חס ושלום על-ידי זה, ומיד קרא בזריזות לאחד מאנשיו וציוה לו שישכור בעבורו תכף עגלה לטירהוביצע, ורץ לשם במהירות והגיע לשם בלילה והעמיד את עצמו עם העגלה אצל בית חותנו של ר' יצחק איזיק ז"ל שישב עמו ביחד, והקיש על הדלת שיפתח לו ונכנס לשם. ויישא חותנו את עיניו וירא והנה רבנו זצ"ל בא לביתו, ויתפלא וישתומם מאוד על זה. ור' יצחק אייזיק ז"ל היה בחדרו וקרא אז קריאת שמע לפני השינה בכח גדול, בדבקות עצומה ונפלאה מאוד, ורבנו זצ"ל שמע ולא רצה לכנוס לחדרו ולהתראות בפניו כדי שלא יבלבלו ויפסיקהו באמצע קריאתו.

ובתוך כך התחיל רבנו ז"ל להוכיח את חותנו על דרכו הרע על שהוא מייסר את חתנו בייסורים קשים כאלה, גם שאל אותו רבנו ז"ל: הלא בבוקר כשאתה מניח תפלין, ובידך אתה מכריך את עצמך ברצועות של עור בהמה, ובפיך אתה מחשה ודומם ואינך רוצה לדבר אז שום דיבור אחר, אם יעמוד אז לנגדך איזה ערל שלא ראה ולא שמע כזאת מעולם, האם לא היה אומר עליך שאתה יוצא מהדעת? כן-גם אמרי פיך האלה שאתה אומר על חתנך שהוא יוצא מדעת על שעושה רצון הבורא יתברך!. ועוד כיוצא בדברים כאלה דבר והוכיחו עד שנתחרט מאוד חותנו על זה וקיבל על עצמו לבל יוסיף עוד לייסרו מהיום ההוא והלאה.

ואחר שגמר ר' יצחק איזיק ז"ל קריאתו את 'שמע' נתראה בפניו, ונתמלא מאוד לבבו בגילה ושמחה עד שהחיה אותו ממש, ובבוקר השכים רבנו ז"ל ושב לביתו. ומאז והלאה עסק רבי יצחק איזיק ז"ל בעבודתו בלי מונע וחולק.

רבי ישראל קרדונר (מתוך ספר "אשרנו" מהדורא א)

רבי ישראל קרדונר

כל מה שעובר יותר זמן, אני רואה ביותר, שהעניין שלנו, שלי ורבי ישראל (קרדונר), הקשר שהיה לנו, זה היה ההתחלת הגאולה.

אנחנו היינו שניים, וכל העולם היו מתנגדים על ברסלב, ואנחנו היינו רק שנים נגד כל העולם.

אני קבלתי מרבי ישראל מה זה ברסלב ומה זה רבנו.

רבי ישראל קרדונר, איך שהוא היה טוען טענות לפני השם יתברך! הוא דיבר איתו כמו שאנחנו מדברים בנינו.

רבי ישראל קרדונר, הוא היה מדבר עם השם יתברך כמו שמדברים עם חבר, כן. הוא היה מדבר עם השם כמו שמישהו אומר: 'אתה תאמר ככה, שיהיה ככה. כמו שאתה רוצה תעשה'.

אני איש פשוט לגמרי, רק שאני זכיתי בחסדי השם להכיר חסיד ברסלב, את מורי רבי ישראל קרדונר. קראו לו קרדונר כי הוא היה מעיר קרדון, בגליציה, ברוסיה, אבל השם המשפחה שלו הלפרין.

היה לו גם כן צער, צער גדול וייסורים גדולים להתקרבות לרבינו, כי אז היה כל העולם מתנגדים.

מה שראיתי... שרבינו הקדוש רבי נחמן יכול לעשות מבן אדם ילוד אשה! קדוש כזה! זה למעלה מן הטבע, מה שראיתי אצלו. רק לשמוע את הקול שלו, היה נעים, ותמיד היה דבוק בהשם יתברך בפרט בתורה ותפילה, לא ראיתי, לא שמעתי דבר כזה מעולם, בשביל זה נתקרבתי.

אני נתגדלתי בין חסידים גדולים, חסידים מחמירים, מדקדקים במצוות. אבל ראיתי את האיש הזה, ראיתי שכולם עומדים בחוץ, שאינם יודעים כלום מאמונה, מהשם יתברך, מהתורה, הם כולם לומדים, אבל ראיתי נגדו, הוא יחיד, הוא יחיד בעולם, אין, אין, אין דוגמתו.

אוי, רבי ישראל (קרדונר), היה לו מסירת נפש, כאילו אין לו, לא אשה ולא בנים, רק אני, הוא ואני, שני אנשים היה. נו, גבורה כזה, אי אפשר להבין שיש בעולם גבורה כזה כמו רבי ישראל, שהוא עבד השם על ידי רבנו, רבינו הקדוש האיר בו. הוא היה מדובק ומקושר לרבינו.

יש אהבה ויש אהבה, אני ראיתי מה זה אהבה, רבי ישראל (קרדונר) עליו השלום, הוא נתן את כל נפשו עלי, אולי הוא יצליח להאיר בי איזה, איזה אור!

לא ידעתי כלום, אבל אני חיפשתי אמת ומצאתי איש אחד, כן, רבי ישראל קרדונר (הברסלבר),  וראיתי מה זה ברסלב, כן. הייתי גיבור כזה.. עזבתי כל העולם, ונדבקתי וקישרתי עצמי לר' ישראל, כן.

מה שאני זכיתי להכיר ולהדבק ברבי ישראל קרדונר, זה דבר גדול מאוד, כן. הוא היה איש פלא, הוא היה כולו להשם, כולו אמת, כן, אני לא מצאתי, רק הוא לבדו.

אוי, אוי, אוי, אוי, הוא היה דואג תמיד על ישראל, תמיד היה לו צער כזה על ישראל – 'איפה, איפה עם ישראל? איפה התורה? איפה?'

ברסלב יש מעט, אבל זה טוב, 'טוב מעט לצדיק', יוא.

אני ראיתי, שמעתי את רבי ישראל מתפלל – זה מספיק.

ראיתי בעיני את רבי ישראל, ראיתי מה זה ברסלב. ראיתי את התפילה שלו והעבודה שלו והשבת שלו, הדיבורים הקדושים שלו, הרצונות שלו, מה שהוא סבל בשבילי, מה שהוא סבל...

הגוף הוא רוצה לישון, הוא רוצה לחזור לישון במיטה (סבא צוחק), אבל הוא  היה חייל טוב, ... איך אפשר לא להגיד "תיקון חצות"?

זה היה מין התבודדות כזה... ...לב כזה, טענות כאלה, בכיות כאלה, געגועים, געגועים כאלה,

חצות? צא, צא מן המיטה (סבא צוחק),

...הוא סיפר לפני השם יתברך את כל ליבו, הכל, "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי, העווינו, והרשענו, זדנו, חמסנו..", מי יכול לתאר ולשער כל מילה? רק לשמוע "אשמנו, בגדנו, גזלנו..", זה שנשאר לו רוח חיים, זה היה נסים גדולים מן השמים, נסים גדולים, היה יכול לגווע מגודל צער, "אשמנו, בגדנו, גזלנו..", הוא סיפר לפני השם יתברך את כל ליבו: "מה? מה יעשה? מה אעשה? "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי.." (צוחק).

רבי ישראל (קרדונר) נפטר ונשארתי לבד, אחד בעיר, אחד (סבא צוחק) ואני... אחד, וצחקתי מכולם, אני רקדתי בביתי ותמיד היה בביתי כמו חתונה, שמחה, ניגונים וריקודים אפילו בחול, וזה היה כח, וזה היה פלא, דבר פלא מרבינו

בפורים הם כולם ביחד, היו כולם הם מתנגדים, ומצחקים עלי בפרט בפורים, זמן צחוק, כן

...כן, כן, היו מתלוצצים, אבל כמו שאומר רבינו הקדוש: "העניין שלי היא בביזיון, אבל בכבוד גדול", כן, ככה, הם התלוצצו, אבל זה כבוד גדול..

היה לו החכמה כזה, של רבינו ז"ל, ניצוץ אחד הוא נגד כל העולם, יכול לכבוש כל העולם, ניצוץ אחד

אני ראיתי את העבודה של רבי ישראל (קרדונר), אז נתבטל אצלי כל הגדולים שבטבריה שהם רדפו אותי אחר כך.

אבל בטבריה הם היה להם יראת שמים, הם היה להם יראה, הם אמרו, כולם אמרו, שהוא איש פלא.

וגם כן הוא היה דבוק ברבינו באמונה כזו, באור כזה שעדיין לא היה בעולם כזה.

[סבא, ורבי שמעון בר יוחאי הוא ידע מרבינו?] אה? [רבי שמעון בר יוחאי הוא ידע מרבינו?]

אתה שואל דברים כאלה שלא צריכים לשאול (סבא צוחק),

הוא למעלה, למעלה מכל הצדיקים, אור כזה לא היה עדיין בעולם, ושלא היה לרבי שמעון ולשום צדיק ולכל התורה, לא היה, לא היה, היה סגור, ונפתח. (סבא צוחק)

סיפורים נוספים של סבא

מתוך הספר אשרנו פרק 2

סבא והלורד האנגלי

יצחק אייזיק... כל מי שראה אותי הולך (איתו), שאני הולך עם התייר הזה, עם מזוודה כזו, והוא הלך כמו לורד אנגלי.

כולם אמרו: "הו, ישראל בער, ישראל בער כבר אין לו דאגות פרנסה" "הוא מצא תייר כזה, והוא עשיר כזה, הוא והוא איתו ביחד תמיד"

וזה התייר אכל אצלי בשבת, ועשינו ריקודים ושמחה, כן, והוא רקד איתי.

אני הייתי אצלו בצפון תל-אביב, בהדירה שלו בכל לילה עד חצות, עד האוטובוס האחרון, אנחנו יצאנו מן הבית.

היה לי ארבע אוטובוסים לנסוע ולא היה לי כסף על הוצאות, אמרתי: 'אם אני יגיד לו כסף, הוא יחשוב שאני עושה מסחר ממנו' (סבא צוחק), כסף אסור להזכיר (סבא צוחק) אני נהגתי איתו בחכמה, לא אמרתי לו שאני צריך כסף (סבא צוחק)

[איפה הוא גר?] בדזינגוף [בדזינגוף?] כן, הו, הו [באיזה שנה זה היה?] תשי"א

אוי, אני טיילתי אתו בתל אביב, באלנבי ובמסעדות הכי יפות, כן (צוחק), ואני הסתכלתי עלי כמו משוגע.. 'מה אתה עושה? מה זה אתך? מה? אתה משוגע? אתה נכנס, אתה נכנס לגיהנם כזה? עד חצות לילה, זה משוגע'

[נכנסת אתו למסעדה?] כן! [אכלת?] לא אכלתי, אבל הוא, הוא אכל [אה, הוא אכל, ומה אתה?] הוא רצה שאוכל, אני אמרתי לו: "אני לא אוכל במסעדה, די (סבא צוחק), זה עולה ביוקר, אני קמצן, אני לא" (סבא צוחק)

אבל הוא רקד איתי בליל שבת, הוא רקד איתי... אני היה לי "ליקוטי תפילות", נתתי לו, ואני נשארתי בלי ה"ליקוטי תפילות", אני נתתי לו.

החלום של רבי נתן על רבנו ומשה רבנו

מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זַצַ"ל אָמַר פַּעַם לְתַלְמִידָיו, אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם אֶת חֲלוֹמִי, רָאִיתִי אֶת אַדְמוֹ"ר שֶׁבָּא אֵלַי עִם עוֹד אֶחָד, וְסִפַּרְתִּי לְפָנָיו בְּדֶרֶךְ קֻבְּלָנָא כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלַי, וְאָמַר לִי אַדְמוֹ"ר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, דִּי הָאסְט אָבֶּער מִיט דַיינֶע סְפָרִים גִיט גֶעמַאכְט (אֲבָל עִם הַסְּפָרִים שֶׁלְּךָ עָשִׂיתָ טוֹב). וְזֶה הָאֶחָד שֶׁהָיָה עִמּוֹ נִעְנַע לוֹ רֹאשׁוֹ וְהִסְכִּים עַל זֶה, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "יָא יָא, זֵייעֶר גִיט גֶעמַאכְט" (כֵּן, כֵּן, טוֹב מְאֹד עָשִׂיתָ). וְשָׁאַלְתִּי אֶת אַדְמוֹ"ר מִי הוּא זֶה. וְהֵשִׁיב לִי, זֶה הוּא משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

סיפור ההתקרבות של ר' ישראל (סבא) לרבי נחמן

סבא ישראל מספר על התקרבותו לרבי נחמן, דרך חיפושים עצמיים, לאחר מיכן מציאת ספר של רבנו, לאחר מיכן המפגש עם ר' ישראל קרדונר (רבי ישראל קרדונר הוא תלמיד מובהק של ר' משה ברסלבר התלמיד המובהק של רבי נתן תלמידו המובהק של רבנו) במפגש הזה הם נקשרו ובאותו לילה הם עסקו בתורה ז' תנינא. (סבא לא עזב את ר' ישראל במשך חמש שנים, עד הסתלקות ר' ישראל. ולאחר מיכן סבא קיבל את הפתק מרבי נחמן מהשמים)

השם יתברך ריחם עלי וסיבב סיבות שאזכה להתקרב לרבנו הקדוש. יום אחד מצאתי ספר בפח אשפה, אז לקחתי שלא יהיה לביזיון, וראיתי שהשם של הוא הספר "השתפכות הנפש" וזה עשה עלי רושם, 'אולי זה טוב בשבילי', התחלתי לקרוא בו, כל דיבור היה בשבילי.

קראתי בספר וקיימתי מה שכתוב שם. הלכתי להתבודד בשדות עם הספר, והתפללתי כמו שכתוב שמה בשם רבנו – איך להתבודד ואיך להתפלל. אף אחד לא ידע, אני גנבתי עצמי בשדות.

ראיתי פעם הראשון בחיי, את הכח של הספר הזה. את הכח של ההתבודדות, זה הורג כל המשחיתים, כל המזיקים, כל מיני מחלוקות, כל מיני מעשים, כל מיני תאוות. ראיתי עין בעין, שאחרי ההתבודדות, כשחזרתי לישיבה - הייתי כמו אדם חדש. הרגשתי בעצמי שאיפה הם כל המשחיתים? נהרגו.

אני לא ידעתי ממי זה, מי המחבר של הספר?, כי היה בלי הקדמה, בלי התחלה, בלי סוף. ואני שמרתי את הספר, סגרתי אותו בתוך הארגז שלי.

פעם אחת קראתי בספר, בחדר שלי, ובא אלי חבר מחסידי קרלין וראה שאני קורא בהתעוררות גדול בתוך הספר. אז הוא ראה שהספר הוא "השתפכות הנפש", הוא ידע שזה מספרי ברסלב, אז אמר לי:: "בזה הספר אתה קורא?",

נדהמתי מאוד ונכנסתי בכעס גדול, אמרתי לו: "זה הספר קודש קודשים, מה אתה אומר?", אז הוא אמר לי: "בהמה, אתה לא יודע מה שיש, אתה לא יודע כלום מה שיש בעולם, זה מספרי ברסלב, אסור לקרות בהם, מה? הרב וכל האדמו"רים וכל העולם מתנגדים על זה ואומרים שאסור לקרוא בספרי ברסלב",

אני שמעתי בפעם הראשונה בחיי, שיש ברסלב בעולם ושאסור לקרוא בתוך ספרי ברסלב!

אמרתי לו: "אני לא שומע לכל העולם, לכל האדמו"רים, זה הספר טוב בשבילי, אני ראיתי פלאות כאלה, מה שאי אפשר לספר", אז הוא אמר לי: "אתה חוצפן כזה, עז פנים כזה, נגד האדמו"ר ונגד כל האדמו"רים! אז אתה לא בן אדם", אמרתי לו: "בשבילי זה טוב!", אז הוא אמר לי: "זה הספר שלי, אני רוצה את הספר", אני לא רציתי לתת לו, אמרתי לו: "אני זכיתי מן ההפקר, הספר היה בפח אשפה", אז הוא אמר לי: "זה הספר שלי ואני רוצה אותו. אני לא צריך אותו, אני רוצה רק שאתה לא תקרא בו", אז הוא התגבר עלי ולקח ממני את הספר בכח, ונשארתי בלי הספר.

נשארתי בלי הספר, אבל שמעתי שיש חסידות בעולם ששמו "ברסלב"...

המשכתי להתבודד, והתפללתי להשם יתברך שירחם עלי, כמו שהתחיל לעזור לי כשמצאתי את הספר,

בקשתי מהשם יתברך שיזמין לי ספרי ברסלב וחסידי ברסלב.

הייתי עני, לא נסעתי לצפת. כי אם הייתי נוסע לצפת, אולי הייתי יודע מברסלב, כי בצפת היה חסידי ברסלב. אבל לא, אני לא ידעתי מחסידי ברסלב.

עבר זמן רב, והשם יתברך קיבל את תפילתי ושלח לי לטבריה את רבי ישראל קרדונר:

מה עשה הקדוש ברוך הוא? שלח לר' ישראל מחלה על היד, והכאבים היו כל כך גדולים שאי אפשר בדרך הטבע לסבול כאבים כאלה. הוא לא היה יכול לומר תפילת חצות ולא להתפלל ולא ללמוד.

ר' ישראל התחיל לחשוב: אולי רצון השם יתברך שיסע לטבריה? כי בטבריה הקור לא כל כך גדול, אז לא יכאב לו כל כך, לא יהיה לו כאבים גדולים כאלה, ויוכל לעבוד את השם יתברך.

אז הוא התבודד והתפלל הרבה על זה, ואחר כך פתח ספר "ליקוטי הלכות" ומצא בו שרצון הבורא יתברך שייסע לטבריה. אז "וישקם בבוקר", ביום חמישי לטבריה...

באותו יום ראשון התחלנו לאפות לחם למכירה, ורבי ישראל קרדונר בא לטבריה באותו שבוע, ביום חמישי, והיה צריך לחם, אז הביאו אותו אלינו.

השם יתברך סיבב סיבה - זו הייתה השגחה שאני לקחתי את הכיכר לחם והוצאתי ונתתי לרבי ישראל...

כשראיתי את רבי ישראל, את הצורה שלו, אז חשבתי: זה האיש, הוא צדיק נסתר ואצלו אני אמצא מה שאני מחפש, אמונה ויראת שמים.

רבי ישראל נתן לי את הכסף, ואמר לי: "אולי אפשר לאכול את הלחם אצלכם בבית?", הרגשתי שהוא יודע את מחשבתי ורצוני, שאני רוצה שיהיה לי קשר איתו.

ראיתי שזה השגחה מהשם יתברך, למעלה מן הטבע, שיהיה לי קשר עם הצדיק הקדוש הזה, וככה היה!

רבי ישראל ישב במדריגה אחת של הבית, ונתתי לו את הלחם לאכול. הוא עשה נטילת ידיים וברך את "המוציא.." וכששמעתי את הברכה ממנו - "על נטילת ידיים" ו"המוציא.." - ראיתי שזה נכון! - זה צדיק נסתר! כי ברכה כזו עוד לא שמעתי!

ברכה כזו עוד לא שמעתי! אני גדלתי בין חסידים לומדי תורה ויראי השם, אבל ברכה כזו לא שמעת!

וגם כן, הפנים שלו! צורה כזה כמו שהיה לרבי ישראל, לא ראיתי, לא ראיתי!

הצעתי לו את מה שנשאר מהסעודה שלנו - "אכול את זה", אז הוא אמר לי: "אני לא אוכל שום דבר, רק לחם ותה"

לא ידעתי שהוא ברסלבר, אני ידעתי רק שהוא צדיק נסתר. אמרתי לו בלחש, בסוד, באוזן: "רבי ישראל, תדעו, שאתם באתם לטבריה בשבילי! אני 'כך וכך', אני רוצה מאוד לעבוד השם באמת, ויש עלי מלחמות קשות. כל ימי חיי אני מחפש מקום שידריכו אותי ויאירו בי את אור השם, שאזכה לעבוד את השם באמת. אז אתם באתם לטבריה בשבילי, ואני מבקש אתכם שלא תעזבו אותי!". אני ראיתי שהוא נרגש מאוד.

אחר כך הלכתי אתו לבית כנסת, ועל הדרך דיברתי איתו וסיפרתי לו את העניין שלי, והוא שמע הכל... דיברתי איתו ובכיתי לפניו, כי רציתי מאוד, הרגשתי שיש אצלו רפואה, רפואות בשבילי, שלא יעזוב אותי, שלא ילך למירון.

הוא שמע דבר כזה... ראיתי שהוא מרוגש כל כך. כי הוא ראה עין בעין שהשגחת השם יתברך שיבוא לטבריה, הוא בא לטבריה ישר לביתי.

באותו חורף ירדו הרבה גשמים, נתעלה הים ונכנס לבית כנסת להלכו אליו, המים הגיעו עד לגובה של חצי שולחן. לא יכלו להתפלל שמה. הוא היה פתוח, והשולחנות והכיסאות עמדו במים...

נכנסנו לתוך הבית כנסת, עלינו על שולחן ולמדנו תורה ז' מחלק ב' - "כי מרחמם ינהגם".

רבי ישראל למד איתי את התורה הזו כל הלילה. וזכיתי לזה שכל ימי חיי לא הרגשתי טעם תורה, טעם יראת שמיים, כמו הלילה הזו שלמד איתי את התורה הזו, התורה הקדושה הזו: "כי מרחמם ינהגם".

היה לו נרות, והדליק נר ולמד איתי ב"ליקוטי מוהר"ן" עד קרוב לאור הבוקר, עד ששמעתי את הקול בכייה של אמא שלי, שהיא בכתה מאוד כמו אחרי מישהו שנפטר, היא בכתה מאוד: "אוי, בני, בני, בני ישראל בער, בני ישראל בער נאבד, נאבד"

יצאתי מבית הכנסת והלכתי לאמא ואמרתי לה: "מה זה הבכייה?", אז היא אמרה: "מה זה עשית? איפה, איפה הלכת כל הלילה?

נו, ומהלילה הזו נעשה רעש בטבריה - שהלילה הזה... נעשה ישראל בער ברסלבר, כן!


***


סיפור ההתקרבות בצורה מלאה יותר - לחץ כאן

מעשה בסבא של רבנו שאכל אצל ישמעאלי

שיחות הר"ן ז'

שמעתי מעשה מזקני רבי נחמן זכרונו לברכה [סבו של רבי נחמן מברסלב] כשהיה על הספינה, פעם אחד לא היה להם לחם ולא אכלו כמה ימים עד שהגיעו לאיזה עיר ולא היה שם יהודים רק ישמעאלים ולקח ישמעאל אחד את רבי נחמן ונתן לו לאכול והוא כבר לא אכל כמה ימים ונטל ידיו וברך ברכת המוציא וקודם שהתחיל לאכול בא לו על מחשבתו "אל תלחם את לחם רע עין",
"ומחשבות שלנו אינם דבר ריק כלל" [כך אמר רבי נחמן זקני הנ"ל בספורו מעשה זו] "ולא ידעתי מה לעשות כי כבר ברכתי ברכת המוציא על פי כן היה בדעתי למנוע מלאכול כלל מחמת המחשבה הזאת" אחר כך בא על מחשבתו, "ואת העורבים צויתי לכלכלך" ואז אכל.

ואמר רבנו זכרונו לברכה, בעת ספורו זאת, "וזה נראה והוטב בעיני מאוד מה שהעמידו על המחשבה, שמסתמא כשבא על מחשבתו כך, בודאי הוא כך באמת.

ללמד בנחת

חיי מוהר"ן תל"ב

אמר: שמה שהמלמדים דוחקים את התינוק ביותר, על-ידי-זה אינו יודע התינוק כלל, רק צריכין להיות אומן גדול בזה, ללמד את התינוק בהדרגה בלי איום הרבה ובלי דוחק יותר, ועל-ידי-זה יתפס יותר בנקל.

ומעשה שהיה כך היה: שתינוק אחד הוליכו אביו לרבנו ז"ל ולימד אותו בכל הדרך שכאשר יתנו לו משקה לשתות שיאמר "סברי מרנן ורבנן" וכו' וחזר עמו הרבה הרבה מאוד למען יזכור היטב ולא יתבלבל. אחר-כך כשבא התינוק לרבנו ז"ל והתחיל לומר "סברי" לא היה יכול לומר כלל ונתבלבל מאוד. ענה רבנו ז"ל ואמר לאביו: "אתם בודאי לימדתם עמו הרבה והכבדתם עליו מאוד שיזכור לומר סברי וכו' כסדר, ובשביל זה אינו יכול עכשיו לומר כלום, אם לא הייתם חוזרים כל-כך, בודאי היה יכול לומר כראוי.

חזר מירושלים לטבריה עם "סחורה חדשה"

זה,

זה היה בזמן שכל העולם היו משוקעים בהשקר, באדמו"רים,

ואני זכיתי לראות להפך מכולם, כן. ולא, לא השפיע עלי, הם רבים והם גדולים בתורה, 'מה? מי אני? מה אתה?', לא, האמת הוא חזק, גיבור חזק מאוד כזה שאין כמוהו.

כל דיבור ששמעתי מאנשי רבינו, רבי נתן, רבי נתן הבעלה של גיט'לה אחרי רבי ישראל, התמימות שלו, האמת שלו, הדיבור שלו, הפנים שלו, הדיבור שלו, אני ראיתי שכולם הם אין בו כלום, אם, אם, אם אתה רואה {שבן אדם לא היה לו}, זה רבי נתן, זה, זה עובד השם, כן,

כי אני הייתי בירושלים וקיבלתי מזה דיבור ומזה דיבור ומזה דיבור, וזה היה נכנס בליבי ובאתי לטבריה עם סחורה, עם סחורה חדשה, ניגונים חדשים, וישראל בער חדש, זה לא ישראל בער מקודם, כן, אז כולם ידעו שישראל בער היה בירושלים,

וזה היה נס מהשם יתברך, למעלה מן הטבע, אי אפשר להבין, אני הייתי נולד אצלם, ואני ידעתי שזה ירא שמים, כולם היה להם שם של שקר, שהם יראי השם, שהם... כן. אבל השם יתברך נתן לי חכמה ושכל, והבחנתי וידעתי וראיתי והבנתי ש... האמת, כן,

בירושלים, סבא למד מרבי נפתלי על עניין אמונות כוזביות

עד שזכיתי לפטר את קרלין וכל הקליפות, כן,

כי כי נתקרבתי לרבינו ונסעתי לירושלים, ובירושלים היא עיר של תלמידי חכמים גאונים צדי... גאונים גדולים, אבל אנשי שלמינו הם היו שבורים והם היו נכנעים אצלם, מה ש...

וכל דיבור, ששמעתי מאנשי שלמינו, הרגשתי אמת כזה, ראיתי, הבנתי, השם יתברך נתן לי חכמה ושכל, להבין,

אני ראיתי את רבי נפתלי כהן, הוא איש חכם ומשכיל והוא היה, הוא היה חכם גדול, כן, והיה בנאי, הוא היה יכול לבנות, לבנות בתים גדולים, והוא בנה את הבית הכנסת

[אבל את רבי ישראל קרדונר הכרתם לפני כולם, כן?] אה? [את רבי ישראל, את רבי ישראל קרדונר הכרתם לפני כולם, לפני רב נפתלי כהן?] אה, בוודאי! [את כולם, קודם כל את רבי ישראל] בוודאי קודם כל רבי ישראל, כן, כן, הוא פתח לי כל השערים, כן, על ידו זכיתי להבין, זכיתי... כן,

והאיש רב נפתלי, אני, אני שאלתי אותו שאלות, מה לעשות עם היצר הרע?, והוא אהב לדבר איתי, הוא ראה את התמימות והאמת שלי, אז הוא אהב אותי מאוד, כן,

נו, הוא, הוא לא היה יכול, היה מרחק גדול, הוא היה כבר זקן, ואני, ואני... וגם כן אני פשוט, והוא היה בן תורה. והוא דיבר איתי, הוא, הוא לא אהב לדבר הרבה, אבל... הוא לא דיבר הרבה, אבל היה זה, היה, בהדיבורים שלו היה חכמה קדושה, כן, והוא, והוא הכניס בי רוח, רוח חדש, כן, זה עניין רבינו, כן,

הוא הסביר לי, מהעניין האמונות כוזביות, כן, הוא אמר: "שכוזבות זה כוזביות, אמונות כוזביות",

אז אני חשבתי, הקרלין, האדמו"ר שלי קרליני הוא לא, הוא לא, הוא לא כזבן, עד שזכיתי לידע שגם הוא איתם ביחד,

עד שזכיתי לידע ולהבין את זה, כי אם לא הייתי מבין, היה, היה לי צרה גדולה. זה הלב, יש בלבי פגם, כן, מום, מום, נו, מה עושים?

וברוך השם, השם יתברך עזר לי שהדיבורים ששמעתי מאנשי שלומנו בירושלים, היה לי לנחמה ישועה, ישועה ונחמה, והוא האיר בי אור גדול, לידע מה זה... כן,

ראיתי שקרלין, קרלין, קרלין, קרלין, כן, וגם כן כולם, אני החזקתי מכולם, מכל השקרנים, רק השקרן שלי הוא, הוא קדוש בתורה ו..., קרלין, עד שפטרתי את זה, עד שזכיתי להבין שזה שקר, גם קרלין וגם כולם, כן,

אבל הייתי שמח בחלקי שזכיתי לאור השם, להודיע, לראות ולהבין ולהשיג שזה שקר וזה אמת, נגד כל העולם, "ונהפוך הוא", כן,

אני, אני, אני עשיתי כך: "מי אתה? מה? מה? מה אתה יודע? מה אתה מבין?", הווו, השם יתברך מצמצם עצמו, וישראל בער גם כן, כן, זכיתי להרגיש ולראות ולהבין שזה אמת וזה שקר!, כן.

יש עוף אחד

חיי מוהר"ן תכ"ה השמטות

יש עוף אחד בעולם, שאינו נברא בעולם אלא אחד, וכשהוא מזקין אזי הוא נחלש מכוחו, וכשרואה שהוא חלוש אזי הוא פורח על הר אחד ולוקט לו עשבים של כל מיני בשמים ועושה לו מהם קן, ויושב בקן עד שהוא מרגיש בעצמו שיש לו כח, ומתחיל לעוף ולפרוח למעלה למעלה, עד שהוא בא תחת השמש ושורף אותו השמש ונופל לים ונטבע, ונברא מיד אחר תחתיו.

איך מכוונים שם השם?

חיי מוהר"ן תי"ד ה'

אחד שאל את רבי נחמן על ענין מה שנאמר ב"שולחן ערוך" לכון בשעת אמירת ה' וכו', השיב לו: "ומה חסר לך כפשוטו - אדני גאט? כי על-ידי האמירה בכונה פשוטה זאת מחויבים לרעוד ידיו ורגליו וכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של האדם".

גם אנכי שמעתי ממנו גם-כן ב"בית רנ"נ" באומין אחר סעודת ערבית, ונשארתי עמו לבדו אחר ברכת המזון. וישב בשתיקה, אחר-כך ענה ואמר באימה וביראה: "גא גא גאט" (שם השם באידיש).

הינו שבתחילה דיבר כמרתת ומזדעזע להוציא שמו יתברך בשלמות ואמר רק חצי התיבה מחמת הרתת והזיע. ואחר-כך יצא מפיו הקדוש באימה וביראה גדולה תבת "גאט" בשלמות כחץ מיד גיבור.

וכונתו הפשוטה היה להכניס בנו עוצם אימת הבורא יתברך שמו, שראויין לרעוד ולחיל מאימת שמו יתברך המלא כל העולם ועומד עלינו תמיד. ואי אפשר לצייר עניין זה בכתב. אך המבין וחפץ באמת יבין מדעתו רמזים הרבה על-ידי-זה להתחזק באמונה שלמה בפשיטות, להאמין שמלא כל הארץ כבודו, והשם יתברך עמנו ואצלנו בכל עת. שים לבך היטב לדברים האלה באמת, עד שימשך אימתו ופחדתו עליך:

המעשה מהקמיע נ נח נחמ נחמן מאומן

נו, השם יתברך ירחם עלינו, אנחנו צריכים רחמים גדולים.

אנחנו, אני והחברים שלי ראינו הרבה מופתים מהשם הקדוש הזה, נ נח נחמנחמן מאומן.

בזמן האחרון אנחנו עשינו קמיעות מהשם קדוש הזה, וזה מסוגל לאדם לכל הישועות שצריך.

זה שמירה!

בעת צרה, כשהאדם סובל איזה צרה שיגיד בפה חוץ מהקמיע, שיגיד נ נחנחמ נחמן מאומן.

היה מעשה, ילדה תינוקת בת שנה וחצי, נפל עליה קומקום מים שהוא היהרותח על האש, כן.

ונפל עליה על הפנים שלה...

נו, לקחו אותה לבית-חולים בלינסון והרופאים ראו אותה, היה להם צערגדול, היא בסכנה גדולה, אפילו אם היא תצא מן הסכנה איזה פנים יהייה.

ההורים שלה ראו את הצרה והם לא ידעו כלל מה לעשות.

היה להם איזה קרובת משפחה שהיה לה קמיע, היא נתנה את הקמיע שלה עלהתנוקת.

ועבר יומיים, והיא נתרפאה. הלכה הכוויה כאילו היא נולדה עכשו מחדש!

אבא ואמא כולם יודעים, המשפחה והרופאים גם-כן.

הרופא שטיפל בא הוא השתגע, הוא אמר להם: "מה עשיתם, מה קרה?"

אז סיפרו לו מהקמיע.

הוא לקח את הקמיע.. והיום הוא לא רוצה להחזיר את הקמיע! [צוחק]